מאיה עמית – מערכת אינפוגן | 28.09.2021
דקלומים קצרים וארוכים, שירים וחרוזים על רוח, חלזונות וכל מה שקשור לסתיו
חילזון
כתבה: מירב האוסמן
חילזון צא עכשיו חיש יוצאים מחושים אז נגמר המטר
די לישון בא הסתיו מטפסים מחפשים לביתו מי חזר?
*************************************
שוּלִי שַבְּלוּלִי
כתבה: מירי צללזון
הַגֶשֶם טִפְטֵף וְטִפְטֵף: טִיף-טִיף-טָף.
שוּלִי שַבְּלוּלִי פָּקַח אֶת עֵינָיו,
"נִדְמֶה לִי… " אָמַר,
"שֶהִגִיעַ הַסְתָיו!"
"יֵש רֵיחַ שֶל גֶשֶם… הִגִיעָה הָעֵת
הַחוּצָה לָצֵאת!"
שוּלִי שַבְּלוּלִי זָקַף מְחוֹשָיו
שָׂם אֶת הַבַּיִת כּוּלוֹ עַל הַגַב,
וְיָצָא לְטִיוּל בָּעוֹלָם הָרָחָב…
זָחַל הוּא שָעָה,
וְזָחַל שְעָתַיִים,
(וּכְבָר הִתְקַדֵם
סֶנְטִימֶטֶר אוֹ שְנַיִים!)
לְפֶתַע… מִמוּל –
מָה רָאָה מַר שַבְּלוּל?
הוּא רָאָה… שַבְּלוּלָה!
חֲמוּדָה, עֲגוּלָה,
לְבָנָה כָּל כּוּלָה…
שוּלִי שַבְּלוּלִי עָצַר מְסוּחְרָר,
וְאֶל הָעַלְמָה שַבְּלוּלָה הוּא אָמַר:
"שָלוֹם שַבְּלוּלָה,
חֲמוּדָה, עֲגוּלָה,
אוּלַי נִתְחַתֵן,
וְתִהְיִי לִי כַּלָה?"
שוּלָה שַבְּלוּלָה, (כָּכָה קָרְאוּ לָה!),
חָשְבָה רַק לְרֶגַע,
הִסְכִּימָה מִיָד:
אֵיזֶה חָתָן מַר שַבְּלוּל הַנֶחְמָד!
וְאָז חֲתוּנָה הֵם עָרְכוּ שָם בַּדֶשֶא,
אָכְלוּ קְצָת עָלִים וְשָתוּ קְצָת מֵי גֶשֶם
וְשָרוּ שִירִים
עִם שְלוֹשָה צִרְצָרִים.
אַחַר-כָּך חָפְרוּ שַבְּלוּלֵינוּ בְּיַחַד
גוּמָה מְרוּוַחַת,
וְשוּלִי שַבְּלוּלִי וְשוּלָה שַבְּלוּלָה,
הִטִילוּ בֵּיצִים בַּגוּמָה שֶחָפְרוּ לָה.
שָבוּעַ עָבַר לוֹ, שְבוּעַיִים וְעוֹד,
לְפֶתַע – טוּק-טוּק.. הַבֵּיצִים מִתְבַּקְעוֹת!
וּבֵין הַקְלִיפּוֹת זוֹחֲלִים וְעוֹלִים –
הֲמוֹן תִּינוֹקוֹת-שַבְּלוּלִים עֲגוּלִים.
וְעַכְשָיו,
כְּשֶמַגִיעַ הַסְתָיו –
שוּלָה שַבְּלוּלָה וְשוּלִי שַבְּלוּל
שָׂמִים אֶת הַבַּיִת כּוּלוֹ עַל הַגַב,
וְעִם כָּל הַיְלָדִים
הֵם יוֹצְאִים לְטִיוּל.
*************************************
נחליאלי בחצר
כתבה: מירב האוסמן
נחליאלי בחצר
ממהר אינו עוצר
ברחוב על המדרכה
מתרוצץ כך בשמחה
נעמד מרים זנב
מבזר על בוא הסתיו
ופתאום פורש כנף
לשמים עף לו עף
*************************************
סְתָו
כתב: ע. הלל
רוּחַ, רוּחַ,
רוּחַ סְתָו.
עֵץ הִשִּׁיר
עַלְעַלָּיו.
תְּרִיס הוּרַם
וְהוּגַף,
הַכְּלַבְלָב
הַבַּיְתָה שָׁב.
מֵרֹאשִׁי
הַכּוֹבַע עָף,
וְהַשׁוּק – מְלוֹא,
מְלֹא הָאַף :
אֶתְרוֹגִים,
הֲדַס,
לוּלָב,
גַּם רִמּוֹן
גַּם גוֹיַאב.
וְקָרְבוּ
עָב אֶל עָב
עִם הַרוּחַ,
רוּחַ סְתָו.
וּפִתְאֹם –
טִפַּת יוֹרֶה
הִתְיַשְּׁבָה לִי
עַל הָאַף . . .
